פסק-דין בתיק ע"פ 40752-02-12

הנשיא י. אלון:

1.         המשיב הועמד לדין בבית משפט השלום בבאר שבע בעבירות של תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות (סעיף 274 לחוק העונשין) וגרימת היזק בזדון (סעיף 452 לחוק העונשין).

            עפ"י הנטען בכתב האישום, נכנס המשיב לתחנת המשטרה בדימונה ביום 1.9.11 סמוך לחצות הלילה כדי להגיש תלונה על גניבת פלאפון, סיגריות ומזומן.

            בעודו מוסר התלונה לשוטרות ביומן, נוי ח. ודיאנה ל., החל המשיב להתפרע, בעט בדלתות הזכוכית של התחנה וניפץ אותן והחל לרוץ לעבר היציאה. שתי השוטרות רצו אחריו על מנת לעוצרו וכשתפסו בו והודיעו לו כי הוא עצור החל המשיב להכות במרפקיו בבטנה של השוטרת נוי ושרט אותה בידה, הכה במרפקיו בידה של השוטרת דיאנה וניסה לחבוט בה באגרופו.

            הוא המשיך במעשיו אלה עד אשר הגיעו למקום שוטרים נוספים והשתלטו עליו.

המשיב כפר במיוחס לו ובפרשת הראיות נשמעו עדויות שתי השוטרות ושוטר נוסף שהיה בתחנה וכן נשמעה עדות המשיב.

2.         הסנגור הסכים בפתח סיכומיו כי הוכחה עבירת ההיזק בזדון (ניפוץ דלתות הזכוכית) אולם טען כי הפגיעות שפגע המשיב בשוטרות נעשו כמעשי התגוננות והתנגדות למעצרו.

            בהכרעת הדין נקבעו כממצאי עובדה רוב רובן של העובדות שפורטו ונטענו בכתב האישום. עובדות אלה גם לא היו שנויות למעשה במחלוקת בין ב"כ הצדדים בסיכומיהם.

            אולם בית המשפט (סגנית הנשיא כב' השופטת ד. בית אור) מצא כי בסופו של יום המשיב לא התכוון לתקוף את השוטרות אלא להתנגד למעצרו בלבד - ועל כן החליט לזכותו מעבירת תקיפת השוטרים שיוחסה לו ולהרשיעו תחת זאת בעבירה של התנגדות למעצר לפי סעיף 47 (א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש) תשכ"ט 1969.

            בגזר הדין הוטל על המשיב עונש מאסר על תנאי של 6 חודשים והוא חויב בפיצוי המדינה בסכום של 1,200 ש"ח בגין הנזקים שגרם למבנה תחנת המשטרה.

            בפנינו ערעור המדינה כנגד זיכוי המשיב מעבירת תקיפת השוטרים וכנגד גזר הדין.

3.         אפתח בערעור לעניין זיכוי המשיב מעבירת תקיפת השוטרים.

תמצית הנמקתו של בית משפט השלום לזיכוי זה הינה כמפורט בסעיפים 18-20 להכרעת הדין כדלהלן:

"18.      בענייננו, מצאתי כי מעשיו של הנאשם אינם מקימים את העבירה של תקיפת

שוטרים אלא מקימים את העבירה של התנגדות למעצר לפי סעיף 47 (א) לפסד"פ. הנאשם נכנס לתחנת המשטרה  במטרה להגיש תלונה, כשהוא שתוי ואף כעוס על כך שנגנב ממנו רכוש שכלל סיגריות, פלאפון וכסף. בכעסו, שבר דלתות בתחנת המשטרה ועל כך אין מחלוקת וביקש לעזוב את התחנה. השוטרות שהיו במקום, בראותן את הנזק שנגרם לרכוש המשטרה, החליטו לעצור אותו וניסו למנוע ממנו את יציאתו מתחומי התחנה. מצאתי שהנאשם ניסה להתנגד למעצר ותוך כדי כך הדף במרפקיו את השוטרות, יתכן כי בגין אותה הדיפה נשרטה ידה של השוטרת.

            19.        גם בשלב הזה, שבו הנאשם שתוי, מנסה לצאת מהתחנה, נתפס על ידי השוטרות

שמנסות לעצור אותו והוא מתנגד למעצרו - לא התכוון הנאשם לתקוף את השוטרות. עובדה זו נלמדת בעיקר מכך שהנאשם לפי עדותה של דיאנה, הרים את אגרופו באוויר, כמי שמתכוון לחבוט באמצעותו והורידו מבלי שביצע כל פעולה של תקיפה. אפילו בהיותו בערפל חושיו , עקב האלכוהול שבדמו, היה צלול כדי להימנע מתקיפת השוטרות שמלכתחילה לא הייתה לו כל כוונה לתוקפן. ההתנגדות למעצר צצה ועולה מעדותן של דיאנה ונוי, שניתן לומר שהן הפתיעו את הנאשם בכך שרדפו אחריו וניסו לעצור אותו בעת שהתכוון לעזוב את תחנת המשטרה. עוד עולה מעדותן של השוטרות שבכל שלב שהוא, במגע שהיה בין הנאשם לבינן, הוא לא תקף אותן במכוון ולא נקט כלפיהן באלימות, למעט אותן פעולות שעניינן שימוש בכוח בדרך של הדיפתן במרפקיו, לצורך מניעת מעצרו.

            20.        לאור האמור לעיל מצאתי כי הנאשם ביצע עבירה של התנגדות למעצר ואני

מרשיעה אותו בעבירה לפי סעיף 47 (א) לפסד"פ". (ההדגשות אינן במקור- י.א.).